<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן צ"ג</h1>
<h2>דף נט.</h2>
ושכת' על המגביה ידו על חבירו נקרא רשע, מאי נפק' מינ'. זו לא שמעתי, כיוצא בו שמעתי בשם רבי' אליע' ממיץ, פעם אחת ישב בדין, עני המהפך בחררה ובא אחר ונטל' ממנו, ואמ' אין דינו מסור בידי, לא אמרו חכמים אלא נקרא רשע אני מה אעשה לו. וישב עמו בדין אחד מבעלי בתים שבעיר, ואמ' לו ר' בזה לא יצאנו ידי חובתינו, יש לך להכריז בבית הכנסת שמותר לקרותו רשע עד שיפייסנו, והודה לו ועשה כן. לא זז משם עד שאותו עשיר החזיר הקרקע לעני שהיה מהפך בה, ורואה אני שהדברים ק"ו א"כ בממונ', לא יהא ממונו חביב מגופו, וכן תעשה גם אתה. אבל מה שכתבת בשם רבי' אב"ן, דכל היכי דמיקרי רשע פסול לעדות ולשבועה, וכללא היא, והרי ראובן תובע שמעון ומשביעו, תרויהו מיקרו רשעים, כדאית' ברי' פר' שבועות הדיינין [שבועות ל"ט ע"ב], דאתרויהו קרי' סורו נא מעל אהלי האנשי' הרשעי' האלה ולא אשכחן דמיפסיל משו' שבועה, אלא מי שנשבע על שקר, אחד שבועו' שוא ואחד שבוע' ממון, אלא ודאי לא פסלי' ליה, אלא היכי דעבר בלאו, כמו משומד אוכל נבילות להכעיס או משחק בקוביא ומפריחי יונים, דרבנ' פסלינהו, היכ' דלית להו אומנות אלא היא, ומלוי בריבית וסוחרי שביעי', דבשביל חימוד ממון עושין כן, ואפי' באבק ריבית ובשביעית בזמן הזה פסול, אבל איסור דלית ביה ממונא, ולית ביה מלקות ולא כתיב' מדאוריתא, אלא מדרבנן ואסמכוה רבנ' אקרא, כגון המגביה ידו על חבירו, ועני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו, אין לנו ראיה לפוסלם לעדות ולשבועה. מי' שוב מצאתי שר' אב"ן כתב כך, וזה לשו' רבי' אב"י העזרי בן בתו, זקני כתב שפוסקין דינו לקרותו רשע, ופסול לעדות ולשבועה, ושכנגדו נשבע ונוטל, עד שישוב מרשעו ויקבל דין, ואפי' לא תבעו זה לדיין אלא אחר עכ"ל.
